נעה בלאסמוסיקהיוגהחינוךEnglish Version
"המקום ההוא" אוסף סיפורי דרך

המערה

למערה היו שתי כניסות. הנערה מצאה את עצמה עומדת מול שתי הכניסות ואף אחד לא היה שם כדי לעזור לה להחליט לאיזו מהן להיכנס.
היא החליטה להפיל גורל, אבל אחרי רגע התחרטה וחשבה שזה בודאי לא נבון. מעניין מה האחרים היו עושים, חשבה, אבל אחרי רגע גם האחרים לא היו בראשה. היא החליטה לחקור את שתי הכניסות. בסופו של דבר, אמרה לעצמה, אם באחת הכניסות תהיה מפלצת, הרי אפסיד הכל ואם בכניסה השניה אין כלום, גם אפסיד הכל ובכן כדאי לברר מה יש בהן.
היא ניסתה להיזכר מי מחבריה או חברותיה היה אי פעם במצב דומה ולא נזכרה.
אם כך, חשבה, אזמין ייעוץ.
בקיר הסלע היה קבוע טלפון. היא שלשלה אסימון וצלצלה ליועץ. כשהיועץ שמע את הבעיה, הציע לה לפתור אותה בדרך זהירה: קודם לשלשל חבל לכניסה אחת ולראות עד היכן יגיע ואחרי כן לכניסה השנייה ואחר כך להחליט.
איזה יועץ חכם, חשבה בלבה, והודתה לו.
בארנקה היו חבלים. היא הוציאה חבל אדום וחבל כחול. את החבל האדום החליטה לשלשל לכניסה הימנית ואת החבל הכחול לשמאלית. לקח לה זמן למצוא את המקום הנכון לעמוד בו - בדיוק בין שתי הכניסות, אבל בסופו של דבר נמצא המקום והיא הייתה מוכנה לפעולה.
איזה מזל שהכניסה בשיפוע, אמרה לעצמה, אחרת לא הייתי מצליחה ושוב חזרה וחשבה כמה חכם היועץ. אמליץ עליו לכל החברים והחברות.
היא החלה לפעול בתבונה ובזריזות כפיים. החבלים השתלשלו לאט בכניסות והנערה מצאה את עצמה שרויה בחזיון מוזר:
היא ישבה על כסא מפואר כמו כסא מלכות וסביבה היו פזורות רבבות אבנים טובות, מרגליות ויהלומים, פנינים ואבני ישפה וכדכד.
ארבעת רוחות השמים באו במעוף אל מקום מושבה, כל רוח קדה קידה וסיפרה על מעשיה ביום שחלף.
הרוח המערבית ספרה על דייג שספינתו הלכה לאיבוד והוא מחפש אחריה ברחבי הים.
הרוח המזרחית ספרה על הדגים הצוהלים בשמש הבוקר, קופצים ושמחים שהדייג לא דג היום.
הרוח הדרומית ספרה על עננים צפופים המתגבשים והולכים בקוטב ועל סופות הוריקן הצפויות בחדשים הקרובים ואילו הרוח הצפונית הביאה לה שי.
הנערה הודתה לרוח הצפונית מקרב לב, והתירה את הקישורים של השי.
מתוך החבילה יצא צב-ים קטן שהלך וגדל עד שהפך לצב ים ענקי. הצב פתח את פיו ואמר:
"נערתי, עליך לבוא עמי."
"לאן?" שאלה מופתעת
והצב ענה: "כל אבני החן הללו שלך ולא שלך, לא עשית דבר בכדי להשיגן, בואי עמי."
"ומה אעשה בחברתך?" שאלה
"תלמדי למצוא אבנים בעצמך" השיב הצב, "ובכלל לא נותרה לך ברירה..."
"מה פתאום?" הפטירה הנערה בכעס "יש לי ברירה, תמיד יש ברירה, אפילו היועץ אמר לי.."
"יועץ שמועץ" אמר הצב "אם לא תבואי עמי תפסידי גם את אבני החן שנמצאות למרגלותייך.."
"אינני מבינה" אמרה הנערה "איזו מין מתנה נותנת לי רוח הצפון.."
"אה ה " , צחק הצב במלוא גרונו, "המתנה היא הסבלנות לעבודה פנימית מאומצת והדרגתית."
"אלו מלים של בית מרקחת" אמרה הנערה בכעס
ואז בבת אחת החזיון גז והחבלים הגיעו לקצה הדרך.
הנערה מצאה את עצמה יורדת בעקבות החבל האדום לכניסה הימנית.
עכשו אני בטוחה שאין שם מפלצת, אמרה לעצמה, לכל היותר צב!"
היא המשיכה לרדת ובעומק המערה ראתה ששני הפתחים מתחברים ביניהם ושם ישנו אולם קטן. היה בו כל מה שאהבה - מיטה רכה, סדינים, ארון ספרים, ארון למצעים וארון בגדים. מלבד זאת הייתה צנצנת על השולחן. היה ברור לה שמישהו חי מתגורר בצנצנת. הוא חיכה בסבלנות. היא פתחה את הצנצנת ומייד הרגישה נשיקות וחיבוקים מכל עבר. לאחר דקה הכל גז ונעלם.
היא עמדה בפתח השמאלי ונגרפה פנימה. הפתח השמאלי הוביל אותה לקניון ענקי. הוא היה פתוח בקצהו לנוף המרהיב ביותר שראתה מעודה.
הקניון היה מלא נדבכים של תקופות עתיקות והיא הלכה ופיזזה שם כאילו מימים ימימה זה מקומה.
אני כבר לא אחזור - אמרה לעצמה ונזכרה בצב.
כמה הייתי רוצה ללטף אותו, חשבה, והאהבה שחשה עלתה והאירה את היציאה.
ואילו הצב שהתבונן בה כל הזמן מהעבר השני הלך ונמוג עד שנעלם.

חזרה לרשימת הסיפורים

הדף שהנכם קוראים עכשיו הודפס מהאתר של נעה בלאס - http://www.noablass.com - בקרו באתר כדי לקבל עוד מידע ולהתעדכן בחדשות!