נעה בלאסמוסיקהיוגהחינוךEnglish Version
"המקום ההוא" אוסף סיפורי דרך

צניחה חופשית

היא ישבה תמיד על המצנח. כל בוקר התחילה בצניחה חופשית. היא התפללה בליבה שהבקרים האלה ימשכו לעד. בזמן הצניחה הייתה רואה את כל העולם מזווית חדשה, רעננה. אלוהים היה דובר אליה דרך כל גרמי השמים וכל תופעה הייתה בחזקת נס. באותו בוקר אביבי, לבשה שמלה פרחונית והתכוננה לצניחה בפעם המי יודע כמה. היא התיישבה על הכסא תפשה בחוטים ובן רגע הייתה במרומים.
הפעם הרגישה שהמצנח נע עם הרוח לכוון חדש. ריחות שהיו באוויר בשרו לה על הכוון. היא תהתה את מה עוד לא ראתה, את מה עוד לא הכירה. בדרך לפניה היו עננים לבנבנים שטים בשמים. היא עברה בתוך העננים והרגישה את הלחות המתוקה של אלפי טיפות הגשם הקטנות שהיו שרויות יחדיו. הטיפות ליטפו את פניה והיא חשה אותן אחת אחת למרות שהייתה זו קבוצה מגובשת. קרני השמש נעו לעברה ועברו את המצנח ואותה. מגען החמים הסב לה אושר מיוחד. ואז ראתה באופק את המפלצת השחורה. המפלצת לא התקרבה ולא התרחקה היא הייתה שם מששת ימי בראשית.
זו פעם ראשונה שאני רואה את המפלצת השחורה, אמרה לעצמה.
מי שיושב על מצנח בחסדי אלוהים לא מפחד ממפלצות שחורות, חשבה
אבל המפלצת פחדה ממנה.
המפלצת ראתה את הדמות הססגונית הרוכבת על מצנח, נעה בשמים.
"מה אעשה?" שאלה המפלצת השחורה את עצמה, "הרי היא יכולה לבלוע אותי!"
המפלצת הייתה מאובנת מרוב פחד.
המצנח המשיך לנוע בשמים הכחולים וברגע שקרב למפלצת, כמטחווי קשת, יצא קול נורא מבטנה של המפלצת, זה היה קול הפחד הקדמוני. כל קולות הפחד חברו יחדיו: השאגה, הנהמה, היללה, ההמיה והאנחה. הקול יצר גלים באוויר והגלים סחבו עימם את המפלצת לכוון האופק.
היא לא ידעה אם לשמוח אם להצטער. המפלצת משכה אותה ודחתה אותה כאחד. היא המשיכה במסעה לעבר האופק ושם חיכו לה המון נקודות אור.

חזרה לרשימת הסיפורים

הדף שהנכם קוראים עכשיו הודפס מהאתר של נעה בלאס - http://www.noablass.com - בקרו באתר כדי לקבל עוד מידע ולהתעדכן בחדשות!