נעה בלאסמוסיקהיוגהחינוךEnglish Version
"המקום ההוא" אוסף סיפורי דרך

שני מגדלים

לפניו ניצבו שני מגדלים.
הוא חשב איזה גדול מאיזה ואז ראה שהם מחוברים ביניהם גם בבסיסם ובראשם.
הוא חיפש דרך לטפס עליהם. היו מדרגות, אבל המדרגות לא הובילו לשום מקום. הארכיטקט שיצר אותן, יצר אותן בעבור עצמן, "מדרגות טובות כשלעצמן - אמר הארכיטקט - ולא חייבים דווקא לטפס עליהן לאיזה מקום". בתוך ליבו הסכים לני עם הארכיטקט למרות שמעולם לא דיבר עמו.
בכל זאת ידע שהמגדלים הללו קוראים לו לעלות.
הוא החליט לחפש כניסה. פשוט כניסה, אמר לעצמו, ונראה לאן תוביל אותי.
הוא התקרב למגדלים וסקר אותם מלמטה. הסתבר שיש כניסה מאחור, הוא היסס ואז בצעד זריז נכנס, כשהיה בתוך המגדלים, מצא את עצמו בחדר מדרגות שהמדרגות בו היו בנויות בצורה משונה ביותר, כל מדרגה הייתה כפולה משל קודמתה.
אהה, אמר לעצמו, ממש טור גיאומטרי, אבל איך אעלה? הוא התחיל לעלות משועשע מהפטנט המוזר, וכשהגיע למדרגה הרביעית הבחין שבצד ישנה ידית המסייעת לעולה לעלות כאשר המדרגה גבוהה במיוחד. הוא נעזר בידית והתפלא באיזו מהירות הגיע לראש המגדל.
מעניין באיזה משני המגדלים אני נמצא, חשב, אבל מפני שהיה בפנים, לא ראה באיזה צד הוא מבחוץ.
הוא חייך על המחשבה איך זה היה לראות מבפנים ומבחוץ בעת ובעונה אחת. בעודו מחייך מצא את עצמו באולם ענקי. זה היה סוף גרם המדרגות המוזר.
באולם זה התנהלה באותה שעה הרצאה. את ההרצאה נתן פרופסור בא בימים שהרכיב שני זוגות משקפיים. בזוג אחד התבונן בקהל הסטודנטים ובזוג השני התבונן בספר שבידו.
הפרופסור נתן מבט בלני ושאל:
"עלית עם הידית?"
"כן" - ענה לני משתומם מהיכן הוא יודע איך עלה.
"ובכן, אם כך, מסתבר" אמר הפרופסור כשהוא מחליף את זוגות המשקפיים זה אחרי זה במהירות מסחררת, "אתה ודאי מומחה בטורים גיאומטריים. אז תסביר לי מדוע אני זקוק לשני זוגות משקפיים?" קולו עלה במקצת בסוף השאלה, כאילו התלונן, כאילו שנים רבות הוא מתחבט בנושא.
לני הבין שהפרופסור הזה רוצה לבחון אותו בחוקי ההסתברות ואז ענה כלאחר יד:
"אני חושב שההסתברות אומרת ש..."
"לא, לא ידידי הצעיר," אמר הפרופסור "את ההסתברות תשאיר לי. אני שואל אותך כאדם צעיר בעל מוח רענן מדוע באמת אני זקוק לשני זוגות משקפיים ואל תענה לי שזה בגלל שאני קצר ראייה ורחק ראייה, זה ידוע לכולם, ממך אני דורש תשובה אחרת!"
לני הרגיש לחוץ, זאת הפעם הראשונה שהרגיש לחוץ מהשאלות של הפרופסור הזה. בעצם הוא רצה להגיד לו שילך לכל הרוחות, אבל איך אומרים דבר ממין זה לפרופסור ועוד בנוכחות כל קהל הסטודנטים שישב באולם.
הוא שקע במחשבות על משקפיו של הפרופסור ובאותו הזמן לא הבחין שלחץ על מדרגה קטנה שהייתה בצד ימין, ואז החל החדר להתהפך.
כל הסטודנטים תפשו במעקי כיסאותיהם, הפרופסור המשיך להתעסק במשקפיו ושכבר התאוצה הייתה מלאה, התיישב בבת אחת על ארון הגירים.
לני פרץ בצחוק, מראה כזה לא ראה מימיו, כולם נפנפו בידיהם שיפסיק ללחוץ על המדרגה, אבל עד שהבין במה מדובר, כולם נעלמו מן העין בהמשך הסיבוב המהופך והוא מצא את עצמו בגן שמעבר לשני המגדלים. המדרגה הפכה לנדנדה והוא התיישב עליה בשמחה רבה. היה לו צר על הפרופסור ומשקפיו ובעיקר מפני שלא הצליח לפתור את החידה. אבל אחרי רגע ההתרחשויות שסביבו היו כה מרתקות שהוא שכח כליל על הפרופסור, המשקפיים, הסטודנטים והמדרגה. למולו ניצבה ג'ירפה גבוהה שכל משבצות גופה היו מסומנות בפלוסים, מינוסים, סימני כפל וחילוק, חזקות ושרשים..
הג'ירפה התבוננה בו כאילו רצתה להסב את תשומת ליבו אליה. כשהוא מתבונן בה בהשתאות, רמזה לו לשבת על גבה והתכופפה בכדי להקל עליו.
טוב - אמר לני, אנסה לשבת על ג'ירפה זו.
אך ישב, הג'ירפה החלה לדהור. בזמן הדהרה כל הפלוסים, המינוסים החזקות והשרשים נעלמו מן העין והג'ירפה נראתה ככל ג'ירפה.
מענין לאן תביא אותי הג'ירפה, אמר לעצמו.
ואז בבת אחת הפנתה הג'ירפה את ראשה לאחור ואמרה: " אני אביא אותך למקום בו עושים עדשות."
"אהה, אמר לני, שוב אנחנו חוזרים לפרופסור?"
"לא, ענתה הג'ירפה, אבל חוזרים לבעיה."
"הבעיה עם שני זוגות המשקפיים?" שאל לני בתמיהה
"אמנם כן", ענתה הג'ירפה וניערה אותו ישר לתוך אגם קטנטן.
"אני לא מוכן להירטב" קרא לני כשהוא נופל לתוך האגם.
"אתה לא תירטב" צעקה הג'ירפה "אלו לא מים."
"מה זה אם כך?" שאל לני כשרגליו היו כבר בתוך האגם.
הוא נגע ברגליו והפלא ופלא הן כלל לא היו רטובות.
מתחת למים עלה סרטן זקן ושמן ואמר:
"אתה נמצא באזור המינוס. כאן הכל ההפך מפלוס." אמר ונעלם מתחת למים.
"איזה יופי" קרא לני ושכשך במים בלי להירטב.
שתי קרפדות עלו וקרקרו: "לא לשכוח את המשקפיים בבקשה, זו בעיה אמיתית ללא כל חילוקי דעות!"
לני המשיך לשכשך במים וחשב על הבעיה האמיתית. בעודו חושב, ישן, אכל, ישן, אכל ולא נרטב. ואז אחרי זמן ממושך הפרופסור הגיע לביקור. הוא נקש במקל הטיולים שלו. כשלני שאל אותו על המשקפיים, ענה בקול מפהק: "פתרתי כבר את הבעיה."
"איך?" קפץ לני, "איך פתרת?"
הוא ענה: "טבלתי אותן באגם המינוס ומאז יש לי רק זוג אחד."
"איזה זוג?" שאל לני בפליאה
"זו הבעיה"! ענה הפרופסור "אולי תעזור לי לפתור אותה?"

חזרה לרשימת הסיפורים

הדף שהנכם קוראים עכשיו הודפס מהאתר של נעה בלאס - http://www.noablass.com - בקרו באתר כדי לקבל עוד מידע ולהתעדכן בחדשות!